יש מצב שאני אאבד כמה עוקבים בגלל הרשומה הזאת, אבל מי שילך רק בגלל שאני אומר את האמת, שתהיה לו דרך צלחה.

המלחמה מול איראן היא ״ה״הישג של ביבי נתניהו. היא לא הישג של צוות, לא של המערכת, גם לא של רשימת אנשים ספציפיים ובראשם נתניהו. המהלך נגד איראן בעשרות השנים האחרונות הובל על ידי נתניהו, שהיה מהראשונים לזהות את האיום האסטרטגי מצידה כבר בשנות ה90 של המאה הקודמת, ובהמשך נלחם כנגד גורמים מבית ומחוץ שגם אם הבינו את הסכנה, רצו להכתיב דרך פעולה שונה קטגורית משלו. ביבי נוהג לצטט את הסופר ניצול השואה אלי ויזל שאמר ״כשמישהו אומר לך שהוא רוצה להשמיד אותך – תאמין לו״. את מה שביבי לא השכיל לעשות בהבנת האיום מהפלסטינים בכלל ומהחמאס בפרט בהקשר הזה, הוא השכיל להבין לגבי איראן, הבין ופעל.

כשכל העולם דיבר על מזרח תיכון חדש ועל קץ ההיסטוריה וסופן של המלחמות, ביבי סימן כמטרה את המשטר האיראני שחרט על דגלו את השמדת ישראל בכלי נשק קונבנציונליים וגרעיניים. המאבק העיקש שביבי הוביל התבטא באינספור אירועים ב20 השנים האחרונות:

* בשנת 2012 ביבי התאמץ להוביל את הכנת תקיפה ישראלית נגד מתקני הגרעין באיראן (יחד עם אהוד ברק כשר ביטחון), עוד לפני שמתקני הגרעין בוטנו במעבה האדמה באופן שכבר לא איפשר לישראל לפגוע בהם בעצמה. תכנית זאת סוכלה בידי מספר בכירים במערכת הביטחון- לאחר מותו נחשף בפרק של התכנית ״עובדה״ שראש המוסד מאיר דגן שיתף את האמריקאים בפרטים שמנעו את האפשרות לבצע את אותה מתקפה, או לפחות לשכנע את העולם באופן אפקטיבי שאנחנו מתכוונים לבצע אותה בטווח זמן מיידי.

* ביבי היה ראש הממשלה שאישר את תכנית ההפעלה של המוסד בראשות דגן ובראשות יוסי כהן, פיצוצים, תולעים וחיסולים על אדמת איראן שמנעו מהאיראנים להגיע לפצצה כבר לפני עשור.

* בשנת 2015 נתניהו התנגש חזיתית באובמה בנאום בקונגרס, כדי להתנגד להסכם הגרעין הJCPOA. ביבי יצא להתאבדות דיפלומטית במהלך נגד הנשיא המכהן של מעצמת העל החזקה בעולם, בניסיון לעצור את הסכם הגרעין שהיה סולל את הדרך (או סולל אותה בזהב כמו שנהג להגיד), של איראן לנשק גרעיני. ביבי לא הצליח לעצור את ההסכם אז, אבל הוא גיבש את ההתנגדות אליו בדעת הקהל האמריקאית שנשאה פירות שנים אחרי זה עם עליית הממשל הרפובליקני הראשון של טראמפ. גם אז אני לא מצליח להיזכר בשום מומחה או לשעבר, אולי מלבד יעקב עמידרור, שתמך במהלך של נתניהו להילחם בהסכם הגרעין.

* ביבי שינה את תפיסת ההפעלה החשאית של ארגוני המודיעין שכשחשף את ארכיון הגרעין האיראני בשנת 2018 לעיני העולם במסיבת עיתונאים גרנדיוזית. אז התרעמו כל הלשעברים על הוצאת המוסד מהמחשכים וטענו שהוא עושה את זה משיקולים פוליטיים של יחסי ציבור ושהוא פוגע בארגון וביכולותיו – בעוד שהמהלך הזה היה אולי נקודת המפנה בהכרה העולמית של תכניות המשטר האיראני וכנות כוונותיו, וכן בבניית הלגיטימציה לעצירתו מהשגת הנשק הגרעיני ובראש הצעדים – הנסיגה מהסכם הגרעין שחתם אובאמה מול איראן.

* כמה חודשים אחרי חשיפת ארכיון הגרעין בשנת 2018, נתניהו משכנע את טראמפ לצאת מהסכם הגרעין. גם אז, אנשי המחנה הרציונאלי שאלו את השאלה האהובה עליהם ״מה האלטרנטיבה״, והסבירו שמעט העשרה (עם לגיטימציה בינלאומית וחותמת כשרות אמריקאית) עדיפה על יותר העשרה, בלי ההכשר הבינלאומי. בעקבות אותה פרישה מהסכם הגרעין הופעלו על איראן סנקציות ששיתקו את הכלכלה והאיצו את ההתפוררות שלה.

* בכהונה השנייה של טראמפ, ביוני 2025, יצאה מדינת ישראל למבצע עם כלביא, ובאומנות דיפלומטית שלא יודע איפה רואים כמותה נתניהו הוביל את טראמפ לאירוע נקודתי של הפצצת מתקני הגרעין באיראן, ובראשם המתקן בפורדו שקבור עשרות מטרים מתחת לאדמה. המתקן הזה היה היחיד, שלישראל לא היו את הפצצות לטפל בו, ובטח לא את היכולת לשאת אותן. ביבי הוביל את טראמפ לפיצוח המתקנים עם הפצצות חודרות הבונקרים הטובות בעולם, בתמורה לכך שחלק איתו חלק נכבד מהקרדיט על המבצע המרהיב שישראל ביצעה באיראן. גם בסוף המבצע, נתן נתניהו לטראמפ את הכבוד של ״משיכת ישראל בקולר״ כמבוגר האחראי שמחליט מתי תתחיל מלחמה ומתי תפסק, כשהורה להחזיר יעף הפצצה שכבר היה בדרך לאיראן אחרי שהפרה את הפסקת האש שסוכמה.

* חודשיים אחרי זה, באוגוסט 2025, הסנקציות על איראן חזרו, אבל הפעם לא רק דרך ארה״ב, אלא בעזרת מנגנון הסנאפ-בק שאיפשר לנעול את כל המערכת הבינלאומית בסנקציות נגד איראן. הפעם המדיניות הייתה ״Maximum Pressure", אפס ייצוא נפט, ביטול ההחרגות, וסנקציות אישיות על בכירי המשטר. המטבע האיראני התמוטט, הכלכלה האיראנית נחנקה, והזעם הציבורי שהוביל להתפרצות המחאות הקטלניות שראינו בחודשיים האחרונים התחיל להצטבר כבר אז.

* והדובדבן שבקצפת, אחרי חודשיים של צבירת כוחות אמריקאים, ואחרי שדווח שנתניהו אפילו ביקש מטראמפ לדחות את המתקפה לפני כחודש עד להשלמת ההיערכות, אתמול נפתח מבצע ישראלי – אמריקאי משותף לעריפת הבכירים ביותר, כולל חמינאי, ולפגיעה בכל תשתיות המשטר. אולי עוד מוקדם לסכם אבל אני מניח שהמשטר האיראני לא יצא מהאירוע הזה בחתיכה אחת, יקח כמה זמן שיקח.

אני חושב שהאירוע עם איראן זאת מלאכת מחשבת אסטרטגית, פרדיגמה מחשבתית מזן אחר, שהוביל כאן נתניהו. בזמן שהרציונאליים ב40 אגורות ביקשו ממנו לנסח את האסטרטגיה שלו בצורה מפורטת, כשלפעמים לא היה אפשר לדעת מה בדיוק יהיה המהלך הבא ולפעמים לא היה כדאי לחשוב אותו בריש גלי, ביבי שרטט נקודה, ולאורך שנים חצב בכפית את כל הדרך עד אליה. משך את הזמן במשך שנים עד שהגיעה ההזדמנות ששמה דונלד בן פרד. כל השבחים ללוחמים המדהימים שלנו באוויר בים וביבשה, למודיעין הישראלי שהוא הטוב בעולם, וללוחמי המוסד, אבל את המפה צייר נתניהו, ואת המשאבים, בעיקר הדיפלומטיים, שהיו הכרחיים להוצאתה לפועל הוא גייס עם עוד מספר מצומצם של אנשים, מספר דומה וחד ספרתי של אנשים שיכולים לקחת את הקרדיט גם על הסכמי אברהם.

חלק מההתבגרות של השיח הציבורי היא להיות מסוגלים להגיד את מה שנכון, במנותק מהפוזיציה. הנה, תראו אותי, כתבתי כאן טקסט שלא מבייש את ראשון הביביסטים, וכל זה כשדעתי היא שביבי צריך לפנות את הכיסא. באמת אבל.

ביבי צריך לעזוב בגלל אחריותו הבלתי מסופקת למחדל ה7.10. שום להטוט רטורי לא יכול להסיר את האחריות ממי שעמד בראש המערכת עשרות שנים עד הטבח, ונמנע בכל הזמן הזה מהכרעת חמאס.

ביבי גם הוביל את המלחמה בעזה בציון שהוא לא גבוה בהרבה מנכשל, כשאחרי מעל שנתיים מצבנו הנוכחי קרוב יותר להפסד מול החמאס מאשר לניצחון שלו. כדי לנצח את החמאס צריך תפיסה שאין לו, תפיסה של המזרח התיכון שחסרה לראש הממשלה האמריקאי הראשון של ישראל.

ביבי צריך לעזוב גם בגלל שהבעיות המרכזיות שעומדות לפתחנו עכשיו דורשות הרבה יותר אומץ מנהיגותי פנימי, והרבה פחות מהיכולות הדיפלומטיות ומהראייה הגיאופוליטית הרחבה שבהן הוא מצטיין במיוחד. הנהגת המדינה היא לא פרס שמקבלים על מעשי העבר, היא צריכה להינתן למי שיכול לקיים בצורה הטובה ביותר את המשימות שעומדות לפיתחנו עכשיו, וביום שאחרי איראן אני חושב שהיתרון היחסי של ביבי חלש בהרבה. צ׳רצ׳יל הפסיד בבחירות אחרי שהוביל את ניצחון העולם החופשי במלחמת העולם השנייה, ואני מקווה שגם ביבי יפנה את מקומו אחרי המלחמה המדהימה שישראל ניהלה. כל אלה ולא דיברתי על חוסר התפקוד שלו מול מערכת המשפט, ועל הכניעה המתמדת שלו לסחטנות החרדית.

ככה כותבים פוסט שאף אחד לא ישתף, כי אנחנו חיים במציאות שבה חצי מהאנשים חסידים של ביבי, והחצי השני חסידים של רק לא הוא. אבל זאת דעתי ואני תומך בה. יש המון סיבות לבקר את ביבי, ולא חסרים טיעונים מבוססים שבגללם הוא היה צריך לעזוב כבר אתמול. אבל המלחמה באיראן, והפלאים העל טבעיים שחוללנו במסגרתה, רשומים קודם כל על שם נתניהו, ועל זה מגיע לו כל הכבוד שיש.

בתמונה: נתניהו בנאום שלו בקונגרס בשנת 1996, מגדיר כבר אז את איראן של האייתוללות, ובפרט את השאיפה שלה לנשק גרעיני, כאיום הגדול ביותר על העולם החופשי.