*המאמר זכה במקום השני בתחרות הכתיבה ״שורת המחץ״

הציביליזציה המערבית, שנולדה מתוך מורשת יהודית-נוצרית עתיקת יומין והתפתחה בחברות הומוגניות יחסית, הציבה את ערכי החירות, הדמוקרטיה, שלטון החוק וזכויות האדם בראש מעייניה. הוגי דעות ליברליים מוקדמים דוגמת ג'ון סטיוארט מיל וג'וזף מציני לא ראו סתירה מובנית בין רעיונות ליברליים לבין התפיסה הלאומית. הם האמינו בכל ליבם כי מדינת הלאום מהווה את המסגרת האידיאלית ליישום עקרונות של חירות הפרט ושלטון עצמי, וכי תחושת השייכות הלאומית מעניקה את היסודות ההכרחיים לסולידריות חברתית ולנכונות לשאת בנטל האזרחי הכרוך בקיומה של חברה חופשית. אולם, עם עליית הגלובליזציה, ההגירה ההמונית והרב תרבותיות במאה העשרים, החלו ערכים אלו להתערער. המערב נקלע למשבר זהות עמוק, כשהוא מוצא את עצמו מותקף מבית ומחוץ על ידי כוחות הרואים את עצם קיומו כפגם מוסרי. האם המלחמות המתנהלות בימים אלה בעולם יובילו להתפכחות?

בעשורים האחרונים, הגירה בינלאומית מאסיבית, ריבוי תרבויות ושימוש גורמים חיצוניים בשיח הזכויות לקידום מטרותיהם מציבים בפני המערב אתגרים חדשים. מתחים חברתיים ואידיאולוגיים מעוררים מחדש את השאלה על היחס הראוי בין חירויות הפרט והמיעוטים לבין שימור הזהות הלאומית והמכנה המשותף הערכי. על מנת להבטיח את עתיד הציביליזציה המערבית יש למצוא את הדרך לשלב בין הערכים הדמוקרטיים והליברליים לבין גבולות הגזרה שבלעדיהם לא ניתן לשמר את החברה המערבית המודרנית כחברה פתוחה, חופשית ומשגשגת, אך גם בעלת תחושת שייכות וסולידריות פנימית. במילים אחרות, על מנת להבטיח את שרידותה של החברה המערבית כפי שהיא.

המערב של המאה 21 אימץ את המודל הדמוקרטי "דמוקרטיה מתאבדת". מדינות המערב מגשימות את התאבדותן הקולקטיבית דרך אימוץ מלא של תפיסות עולם שהן האנטיתזה של היסודות עליהם מושתת המדינה המערבית. השילוב בין זכויות האדם כפרט, יחד עם האשמה עצמית במרבית תחלואי העולם, הביאו את המערב לפתיחת שערים להגירה בלתי מרוסנת. מדינות המערב אחזו באמונה תמימה כי הערכים הדמוקרטיים והליברליים יספיקו כדי לשמר את הזהות המערבית, וזאת מבלי להציב תנאים מוקדמים של אימוץ התשתית הערכית היסודית שעליה בנויים תילי התילים של המערב. מדינות המערב נקטו גישה לפיה ניתן לקלוט מיליוני מהגרים ללא דרישה מוקדמת לאסימילציה, תוך הפרזה ביכולת מנגנוני המדינה המודרנית לשמר את גבולות הגזרה שיאפשרו את המשך קיומה של המדינה תחת ההגירה. עם זאת, ברבות השנים התברר שכפי שאמר הסופר ז׳אן רספאיל, כאשר בן התרבות לא מעביר את תרבותו, זה שבא במקומו כופה עליו את שלו.

במדינות כמו בריטניה, צרפת וגרמניה, הגירה המונית הובילה להקמת מובלעות מוסלמיות שמתנהלות לפי חוקי השריעה, תוך שלילה מוחלטת של הערכים המערביים. בעיות של טרור, פשיעה, אנטישמיות וחתרנות פוליטית – כולן עולות בקנה אחד עם עליית מספר המהגרים. זאת מבלי להזכיר את ההשלכות הדמוגרפיות – על פי הערכות, עד שנת 2050 יהוו המוסלמים כ-14% מאוכלוסיית אירופה.

המגמה לא פסחה על ארצות הברית של אמריקה. המיתוס האמריקאי על "כור ההיתוך", בו מהגרים מתערים בתוך הזהות המדינתית המשותפת, מתערער תחת נחשול מושגי זר, הכולל בתוכו שיח מעמדות ופוליטיקת זהויות. בקרב האליטה האקדמית והתקשורתית, בעידוד מימון זר ממדינות כדוגמת קטאר, גברה בשנים האחרונות הביקורת על "השליטה הלבנה", תוך דה-לגיטימציה של המייסדים ונבחרי הציבור הדגולים בהיסטוריה האמריקנית ובהתאם גם של ערכי היסוד העומדים בבסיס העולם החופשי. מאז פרוץ המלחמה בישראל נחשפנו למופע מחריד של התופעה בקמפוסים המובילים בארצות הברית, מגדל השן של ההשכלה והנאורות. בקמפוסים אלה התעוררו פרעות, כשהמוני סטודנטים הביעו תמיכה גלויה בארגון הטרור חמאס ובפשעיו מול ישראל בשם אותן טענות על קולוניאליזם ועל הדיכוי המערבי של אוכלוסיות ילידיות מסביב לעולם. תפיסה ערכית זו, הובילה את האליטה האינטלקטואלית בארצות הברית להכשיר בפועל את זוועות החמאס תוך שחיטה של כל פרה וערך מוסרי המקודשים למדינות המערב.

המלחמה בישראל ועמדת האליטות במדינות המערב כלפיה, היא מיקרו קוסמוס של התופעה המסכנת באופן ממשי את המשך קיומו של המערב כפי שהכרנו אותו במאות השנים האחרונות. בעולם הפוסט-מודרני של רלטיביזם מוסרי, ריבוי נרטיבים והשטחת ההיררכיה המוסרית, קיים הכרח להחזיר את המערב אל שורשיו הנורמטיביים ואל זהותו ההיסטורית. רק דרך חיזוק מחודש של ערכי הליבה – חירות הפרט, דמוקרטיה, שלטון החוק אבל גם כבוד לערכי המסורת היהודית-נוצרית – ניתן יהיה לשמר את ייחודיותן של מדינות המערב. לא עוד התנצלות והלקאה עצמית, אלא תחושת שליחות והובלה מוסרית. בבסיס הקידוש המחודש של ערכי המערב, עומדת החזרה לקרקע המוסרית ההכרחית לקיום חברה מערבית דמוקרטית ומערבית – הערכים היהודיים- נוצריים וביכורם על פני כל סט ערכים הטוען לכתר במקומם.

כחלק מגיבוש הערכים המשותפים מחדש, על המערב לחדד את מדיניות ההגירה וההשתלבות שלו. אין מנוס מהצבת תנאי סף ברורים העומדים בבסיס הזהות הלאומית והמבנה החוקתי, תוך הדגשת הצורך בהיטמעות של מהגרים בחברה שקולטת אותם. חופש הדת והתרבות לא יכול לבוא על חשבון נאמנות למדינה וכיבוד ערכיה היסודיים. מנגד, החזרה ליסודות הכרחית גם כדי למנוע בקלאש שיוביל להתחזקות הלאומנות והגזענות, תנועות שיכולות גם הן לנצל את הערכים הליברליים כדי לקעקעם. תופעת הנגד תמנע רק על ידי חזרת המערב לשורשיו, תוך יישום דווקני של העקרונות המאפשרים בעת ובעונה אחת לקיים את החברה המערבית כחברה פתוחה וחופשית מחד, ובעלת זהות לאומית וסולידריות פנימית מאידך.

זכויות הפרט וכבוד האדם, שהם מאבני היסוד של הציביליזציה המערבית, מחייבים אותנו להציב גבולות ברורים אל מול אלה המאיימים לערער אותם. כדי להישאר נאמנה לערכיה, החברה המערבית חייבת לגלות אפס סובלנות כלפי ניסיונות החתרנות נגדה, מבית ומחוץ. כדי להבטיח את עתידו, על המערב לעמוד איתן מאחורי ערכיו ולהגן עליהם בתקיפות ובנחישות, מתוך ביטחון מוחלט בצדקת דרכו.

המלחמות בהן נאבקת מדינת ישראל הן שיעור חשוב לכלל העולם המערבי. בדיוק כפי שישראל נדרשת להילחם ללא פשרות על זכות קיומה ועל ערכיה, כך גם על שאר מדינות המערב מוטלת החובה להבחין שוב, בבהירות, בין טוב לרע ובין צדק לעוול. על החברות במערב להפנים כי הערכים המהווים את הבסיס המוסרי שלהן אינם יחסיים או נתונים לפרשנות – אלא ערכים אוניברסליים מוחלטים. המערב חייב לכייל מחדש את המצפן הערכי שלו, לאמץ בזרועות פתוחות את אותם עקרונות מהותיים שעיצבו את הציביליזציה המערבית, ולהציב אותם בראש סדר העדיפויות הלאומי והבינלאומי. רק כך יוכל המערב להמשיך לפרוח ולשגשג, תוך שמירה על מהותו ועל ייחודו. זהו מבחן גורלי לחוסנה של התרבות המערבית בת זמננו – מבחן שאסור לנו להיכשל בו.