התשובה שמניחה את דעתם של לפחות כמה אנשים, היא שהיום שאחרי המלחמה יגיע אחרי שננצח ניצחון מוחלט. אבל מיד אחריה נשאלת השאלה, איך נדע שהגענו לניצחון המוחלט? נדע את זה כשנכריע את האויב – לא לפי סרגל הערכים שלנו, אלא בסרגל הערכים שלו.

*פורסם במקור ראשון

השלכה היא מנגנון פסיכולוגי שבו אדם מייחס לאדם אחר את מחשבותיו, רגשותיו או דחפיו שלו מבלי להיות מודע לכך. אני לא פסיכולוג אבל להבנתי מדינת ישראל סובלת מהתופעה הזו לפחות בכל הקשור למלחמותיה האחרונות מול האויב הפלסטיני בעזה. כדי להשתחרר מבעיה זו עלינו להבין שהמבנה התודעתי והפסיכולוגי של האויב שונה תכלית השינוי מזה שלנו, ושעל מנת להכריע אותו עלינו להבין מה בתפיסת עולמו מצביע על תבוסה.

יחיא סינוואר בין הריסות ביתו בתמונת הניצחון שלו, שטעינו לחשוב שהיא תמונת הניצחון שלנו, לאחר מבצע ״שומר החומות״

כמו רבים, אני מחזיק בתפיסת הביטחון הבן גוריוניסטית הבסיסית – הרתעה, התרעה והכרעה. הרתעה והרתעה כבר לא יהיו הפעם, נשארנו בשלב זה עם ההכרעה. אפשרות אחת, היא ההכרעה המתבטאת בכניעה מלאה של האויב – לא הייתי ממתין בנשימה עצורה לכניעה מצד פונדמנטליסטים איסלאמיסטיים שפסגת שאיפותיהם היא הגעה לעולם הבא. האפשרות השנייה היא הכרעה המתבטאת בתבוסת האויב. תמונת הראי של ההכרעה שלנו היא תבוסת האויב – אך זו חייבת להתבסס על סרגל הערכים שלו. ניסיון העבר הוכיח לנו שלא ניתן לשכנע את האויב בתבוסתו, כשבבסיס עומדת ההשלכה, לפיה הוא הובס כי אם אנחנו היינו מקבלים את המכה שקיבל היינו חווים תבוסה. לכן, אני מציע לצקת למושג ההכרעה (והתבוסה בהתאמה) יסודות אסלאמיים ושבטיים – הכרעה שהיא תבוסת האויב לשיטתו.

האויב שלנו בשונה מאיתנו לא מייחס ערך רב לחיי אדם, אי אפשר להביס שאהיד על ידי הגשמת משאלתו. לכן ספירת ההרוגים לא מועילה בהכרעתם. לצד זאת, גם שלילת יכולותיו הצבאיות של האויב אינה עניין מז׳ורי בתפיסת העולם שלהם. הם לא שילמו על הציוד הצבאי שהם מאבדים כרגע ולא ישלמו על זה שיחליף אותו. הפריץ האיראני הוא כיס עמוק מכדי שהפגיעה באמל״ח של החמאס ירתיע אותו מהמשך ההשקעה בפרוייקט ההתבססות הצבאית של קאסם סולימאני במדינות המזרח התיכון. בסבבים האחרונים ראינו שגם נזקים כלכליים אדירים לתשתיות, למבנים ולרכוש ברצועת עזה לא משחקים תפקיד מכריע בעיני האויב. ברצועת עזה אין מחסור בפועלים וביום שתיגמר המלחמה יזרמו מיליארדי דולרים לשיקום הרצועה מקטאר, מאירופה ומארה״ב שיסייעו בהקמתה מחדש בקצב מפתיע.

להבנתי הקריטריונים להכרעה האויב צריכים להתבסס על בסיס שבטי ודתי – שטח ושלטון עצמי.

שטח –  כדי לחקוק בתודעה העזתית תבוסה לדיראון עולם עלינו לספח חלק מרצועת עזה לשטח ישראל, באופן קבוע, ולהשתמש בו באופן שיאותת על כוונותינו ארוכות הטווח ביחס אליו. בחלקו יהיה הפרימטר, בחלקו האחר יכול שיהיה שטח חקלאי, ובלבד שבתודעת האויב ייצרב הפסד של קבע בעקבות המלחמה. פתגם ידוע בערבית אומר ״קח את הנשמה שלו ואל תקח את האדמה שלו״. כדי להכריע את האויב העזתי אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל – כל פלסטיני מגדיר כ״נכבה״ – אסון,  את היום שבו איבדו פלסטינים רבים את אדמתם. לצורך גביית המחיר בשטח אין צורך לחזור לגוש קטיף, ואף לא הכרחי לקיים התיישבות יהודית ברצועת עזה. עלינו לייצר דור חדש של תכשיטי מפתח בשווקים העזתים – נושאי המפתח שאיבדו את ביתם בנכבה של 15.05.1948 ונושאי המפתח שאיבדו את ביתם בנכבה של 07.10.2023.

שלטון עצמי – העזתים יודעים שערב המלחמה בעזה הייתה מדינה. בעזה היו כל מרכיבי השלטון העצמי –  הייתה טריטוריה בה האוכלוסייה הייתה נתונה למרות החמאס באופן בלעדי, היה בה שלטון מרכזי ומוסדות אזרחיים, היו בה כוחות שיטור עצמאיים והיה בה גם צבא בהיקפים שלא מביישים מדינות רבות. אובדן השלטון העצמי יהיה תבוסה שאליה לא יוכלו להתכחש. אובדן השלטון העצמי נושא בתוכו מטען ערכי כבד, שמקורו בדת האיסלאמית. לפי הדת האיסלאמית בני הדתות המונותאיסטיות יכולים לחיות תחת שלטון איסלאמי רק כבני חסות (ד׳ימים), המשלמים דמי חסות לשלטון האיסלאמי שמבטאים את השפלתם. כדי לחרוט השפלה עמוקה בקרב העזתים עלינו לייצר מצב בו גם השטח בו תישאר האוכלוסייה העזתית יהיה תחת מטריית שליטה ישראלית. המשמעות הסמלית של מהלך מהסוג הזה תהיה משמעותית, תשלום מס גולגולת (ג׳יזייה) על ידי העזתים לדמות השלטונית הישראלית תסייע לחקוק בקרבם את תחושת ההשפלה שתייצר מחיר כבד בעיניהם לאירועי השביעי באוקטובר. אין צורך שמדינת ישראל תנהל כל אספקט בחיים האזרחיים של תושבי רצועת עזה אך כדי לבסס את תמונת הניצחון שלנו, את תבוסת האויב, על השלטון הטכנוקרטי העזתי להיות כפוף למסגרת שלטונית ישראלית.  גם אם השלטון הצבאי הישראלי יהיה לזמן מוגבל, כדי לצרוב את התבוסה בתודעה העזתית אסור שנצהיר מראש שהוא כזה.  

התמונות שמגיעות לאחרונה מרצועת עזה הן צעד בכיוון הנכון – כאן כדי להישאר

זו לא מלחמה שבחרנו בה, ועם תחילתה הוכיח האויב שהוא מהגרועים והאכזריים שבתושבי העולם. לכן, לא במקרה אין בדבריי התייחסות לשיקולי רווחתם של העזתים, לא מעט ולא בכלל. הצורך בהכרעה טוטאלית של האויב העזתי צריך להיות בקונצנזוס רחב בציבור הישראלי – בקרב אלה שלהבנתם שלום הוא בלתי אפשרי עם האויב, פשיטא שצריך להכריע אותו. עם זאת, גם בקרב מי שמבקשים לייצר מציאות שתאפשר להגיע בעתיד לשלום עם האויב – הכרחי למחוק את החמאס שאינו יכול להיות פרטנר לשום הליך, וחשוב מכך, יש להביא לנטישת האידיאולוגיה החמאסית בקרב תושבי הרצועה, דבר שיקרה רק כשלפי תפיסת עולמם יראו בו כאחראי לתבוסה ולכיליון ולא לשום דבר שניתן לצייר בעיניהם כתמונת ניצחון.

מה שאפשרי או בלתי אפשרי מאילוצים שונים דורש דיון. ברור לי שיש מגוון אילוצים בזירה הבינלאומית (הדיפלומטית והמשפטית), הצבאית, הכלכלית ובזירות נוספות. עם זאת, במערכת יחסים מתוקנת בין מטרה לאילוצים המטרה צריכה להיות מנוסחת באופן ברור לפני שהיא מתקפלת בפני אילוצים הכרחיים. לא ניתן לייצר חישוב עלות תועלת של האילוצים שנכון להתכופף בפניהם כשהמטרה אינה ברורה. המנהיגים שלנו צריכים להגיד בפה מלא מה אפשר ומה אי אפשר, אבל זה לא משפיע בשום אופן על מה שראוי שיהיה. אם אי אפשר לנצח מגיע לציבור בישראל שזה ייאמר לו, בכל אופן, הסבבים הבלתי נגמרים בעזה הוכיחו שזה שגעון אמיתי לנסות שוב ושוב את הכלים שניסינו ללא הצלחה בעשורים האחרונים ולצפות לתוצאה שונה.

עלינו להפסיק לעשות שקר בנפשנו ולספר לעצמנו שמה שהפריד בין כל הסבבים הקודמים ברצועת עזה לניצחון הוא עניין כמותי, ולא עניין איכותי. כאילו לא נהרגו מספיק עזתים, לא נהרסו מספיק מבנים או לא הושמדו מספיק משגרים. ההבדל בין הפעולות בסבבים הקודמים לבין הפעולות שמובילות להכרעה הוא הבדל איכותי, לא כמותי, צריך להחליף דיסקט.