צילום: Wikimedia, Hanay

*פורסם באתר ״מידה״

כיצד ניתן לפשר בין שני קצוות? יתכן והתשובה טמונה בתורת המשחקים

נכתב בערב ט' באב.

בשבת האחרונה התכוננתי למבחן במיקרו כלכלה. בזמן שניסיתי ללמוד, צעדת מפגיני השמאל לירושלים עברה ממש מחוץ לביתי במוצא עילית. עצרתי הכל, יצאתי החוצה והבטתי בהם. ראיתי אלפי אנשים צועדים על הכביש בחום כבד ולקצב שירי ארץ ישראל, ושום דבר לא הצליח לרסן את הסימפטיה שחשתי כלפיהם.

עמדותיי שונות מאלו של המפגין הממוצע, אבל האירוע כולו גרם לי לחשוב איך יוצאים מהמצב. לא שאלתי כיצד משכנעים צד אחד בצדקת דרכו של השני, אלא איך משתחררים מהמלכודת. אם תרצו, הסכמה על כללי המשחק ולא הסכמה על מחלוקות באשר למדיניות רצויה בנושאים שונים. הסיבה שהסכמה על כללי המשחק חשובה היא שבהיעדרה אין משחק, וההשלכות עשויות להיות הרסניות.

בחזרה למבחן. אחד הנושאים שהופיעו בו עסק בתורת המשחקים והנסיבות גרמו לי לחפש שם את הפתרון. חשבתי למשל על מודל משחק השפן (צ'יקן), אותו נהוג להדגים בתחרות בין שני רכבים הדוהרים אחד מול השני. המנצח הוא מי שנשאר על הכביש והמפסיד הוא מי שבורח לשוליים. ברור כי במקרה של התנגשות חזיתית שני הנהגים מפסידים את חייהם, והמשחק מסתיים בתיקו אם שניהם יורדים לשוליים.

מיד אסביר את התקבולים בכל אחד מהמצבים אך קודם אשוב רגע לרפורמה. במסגרת עבודתי בכנסת נחשפתי לשני טיפוסים של בוחרים משני צידי המפה הפוליטית. אפשר לקרוא להם אדוקים ומתונים.

האדוקים אינם מוכנים לשום פשרה. בענייננו, האדוקים מימין לא מוכנים לוותר על אף סעיף ברפורמה והאדוקים משמאל אינם מסכימים לשום סעיף המוצע ברפורמה. לצורך החישוב נניח כי ניתן להגדיר כ-שלושה רבעים מהמצביעים בישראל כמתונים ועוד רבע כאדוקים. בפועל, ככל הנראה שיעור המתונים גבוה אף יותר. במונחי משחק הצ'יקן, כך נראים התקבולים של השחקנים האדוקים.

טבלת התקבולים של האדוקים

שיווי משקל נאש המתקבל במשחק זה הוא (פשרה, מלחמה) , (מלחמה, פשרה)

לעומת זאת, המתונים משני הצדדים אינם ערכיים או אידיאליסטיים פחות, אבל אצלם גם שלמות העם היא חלק מרכזי בהשקפת העולם. אילו היו הם הבוחרים היחידים, המשחק ביניהם היה נראה כך:

טבלת התקבולים של המתונים

שיווי המשקל המתקבל הוא (פשרה, פשרה), ש״מ באסטרטגיות דומיננטיות. 

אלא שקיים הבדל מהותי נוסף. הקיצוניים מאיימים על נציגיהם בכנסת כי יינטשו במקרה של פשרה, ואילו המתונים אינם נוקטים בטקטיקה מאיימת כזו. לכן, מנקודת המבט של הנציגים בכנסת, טבלת התקבולים שלהם נראית כך:

שיווי משקל נאש המתקבל במשחק זה הוא (פשרה, מלחמה) , (מלחמה, פשרה)

כפי שניתן להבין מהתפלגות המצביעים, התמונה הייתה משתנה לחלוטין אם גם המתונים היו נוקטים בגישה דומה, ומאיימים על נציגיהם כי הם ינקמו בהם אם יביאו לקרע בעם.  במקרה כזה, מכיוון שמספר המתונים עולה על מספר הקיצוניים, טבלת התקבולים של הנציגים הייתה נראית כך:

שיווי המשקל המתקבל במשחק זה הוא (פשרה, פשרה), ש״מ באסטרטגיות דומיננטיות. 

כלומר, הדרך לפתרון המשבר טמונה בכך שהמתונים יהיו אסרטיביים יותר, וישדרו לנציגיהם בכנסת את העדפותיהם. במבט ראשון זה עשוי להידמות כדבר מנוגד לאינטואיציה. אם נבחר ציבור במחנה שלי יחזור אליי כשמלוא תאוותו בידו, אצטרך לגרום לו לשלם על זה. אבל אם זוכרים כי עבור 80%  מהאזרחים אחדות העם היא ערך מרכזי, הרי שאם חזרת אליי כאשר בידך העוגה המשפטית ובדרך גרמת לקרע נוראי, אולי בכל זאת הגיוני שתשלם על כך.

ואיך ניתן להשיג זאת במציאות? בימים בהם נזרקים לאוויר פתרונות כמו תכנית היפרדות (באחת הקבוצות שלהם נחשפתי לדיון רציני בתכנון הבעלות המשותפת על מפעל הטקסטיל בדימונה אחרי ההיפרדות), הפתרון שלי נשמע יחסית סולידי וישים.

כך הוא עובד: בכל אחד מצידי המפה תקום תנועה של אנשים מתונים, אשר תאיים בנטישת נציגיהם בכנסת אם יאמצו פתרון שיביס את הצד השני. אין צורך במעבר בין המחנות הפוליטיים, בין ימין לשמאל. כל שיידרשו המתונים לעשות הוא לייצר איום אמין לפיו בהעדר פשרה הם יעברו להצביע למפלגה אחרת בתוך הגוש, אולי אפילו מפלגה חדשה שלא התמודדה לכנסת הנוכחית.

להבנתי, הדרישה היא סולידית. ביכולתה לאזן את עיוות התמריצים שנגרם בגלל האדוקים בכל צד ולהוביל אותנו לפשרה המיוחלת.